השבוע חזינו בפלא נדיר, תופעת טבע של ממש: מחזור אמצע השבוע בליגת העל. מה שכל כך טריוויאלי בליגות אירופיות, אצלנו כמעט ולא קיים (וגם הפעם, זה רק 'בזכות' המלחמה בקיץ שגרמה לדחיית מחזור הפתיחה).

יש משהו נחמד בעונה שנפתחה – יש כדורגל טוב, התקפי, מעניין. ביום ראשון ראיתי את מכבי משחילה רביעייה לעכו, בשני את בית"ר מנצחת את הפועל, בשלישי את חיפה אוכלת קש מב"ש (הערה לנושא בהמשך), אתמול את החמישייה שלנו לרשת אשדוד. הערב, לשם גיוון, אראה כדורסל (אבל בספורט 1 יש בית"ר\נתניה). זה כיף, זה מרענן, זה מעלה את השאלה למה אי אפשר יותר. סה"כ לקבוצות הפלייאוף העליון מצפים 36 מחזורים לאורך העונה, זה ממש סביר לעשות כמה מחזורי אמצע השבוע, בין אם בליגה, בגביע (שם זה ממילא קורה) או בגביע הטוטו. יתרה מזאת, אולי ככה אפשר יהיה לפתור כמה מהמחלות הנפוצות ביותר אצלנו בכדורגל, במיוחד אלו הקשורות לפתיחת העונה. אסביר:

א. הליגה בישראל נפתחת באיחור ניכר מול מקבילותיה באירופה – לא רק צרפת וגרמניה, שם מתחילים מוקדם מאד (אמצע יולי לרוב), אלא גם אותן קבוצות אותן פוגשות הנציגות הישראליות במוקדמות האלופות. תחשבו רגע כמה פעמים יצא לנו לשמוע ש'אצלם הליגה החלה כבר מזמן'. דוגמא כואבת – מאריבור ניצחה את מכבי 1:0 ב-30.7.14, למשחק זה קדמו שני מפגשי ליגה (19.7 ו-26.7) ושני משחקי מוקדמות אלופות. מה שיחקה מכבי עד אותה נקודה? אפס משחקי ליגה, אפס משחקי טוטו, שני משחקי מוקדמות אלופות. תחשבו מה הכנה מוקדמת יותר, זה תופס גם לגבי משחקי ספטמבר של הנבחרת, בהם דרך קבע היא מפשלת.

ב. גביע הטוטו, בעיקר בשלביו המוקדמים, הפך למעין מפעל ידידות שההשתתפות בו מחייבת. הרמה לרוב ירודה, חוסר החשיבות מנוצל לבחינת מועמדי רכש ושחקני נוער, הכל נראה בעיקר כמו נטל על הקבוצות. אז אפשר לעשות בראקט, כפי שהציע יובל קליין; אפשר לתת למנצחת מקום בליגה האירופית; אפשר, יותר פשוט מהכל – להצריח בינו לבין פתיחת הליגה. יתכבד נא גביע הטוטו, המפעל השלישי בחשיבותו, ויחל את סיבוביו ומשחקיו לאחר פתיחת הליגה, כפי שקורה בצרפת (שם למשל הסיבוב הראשון אמנם נערך שלושה ימים אחרי המחזור הראשון בליג 1, אך מרבית קבוצות הליג 1 – אלו שאינן משחקות באירופה – החלו את השתתפותן רק בסיבוב השלישי, שנערך השבוע) ובאנגליה (13 קבוצות פרמיירליג מתחילות בסיבוב השני, קרי סוף אוגוסט. שבע הקבוצות המשחקות באירופה מתחילות בסיבוב השלישי, שנערך לקראת סוף ספטמבר). זה ייתן למפעל צורה יותר רצינית, קבוצות תופענה בהרכבים מגובשים יותר, לכולם יש מה להרוויח. זוכרים מה היה מול אשדוד ועכו? אז תארו לעצמכם במה בה יכול פאקו לתת דקות לזיו, שפונגין, פריצה, בן-בסט, רייכרט, ראדי, ברק לוי, מרגוליס ויתרת הצעירים. זה טוב לכושר שלהם כמו גם לפיתוח שיטות משחק שאינן נשענות על זהבי.

ג. אם ניקח את הטוטו במתכונתו הנוכחית זה אומר 3-4 מחזורים שלב הבתים, פלוס 2-5 משחקי נוק-אאוט – נוסיף לזה 33-36 מחזורי ליגה ועוד 1-5 משחקי גביע, משמע גם לקבוצה הכושלת ביותר בליגת העל יש מינימום של 37 משחקים בעונה (33 ליגה + 1 גביע + 3 טוטו). לקבוצה שתרוץ לכל התארים יהיו 50 משחקים (36 ליגה + 5 גביע + 9 טוטו) – וזה עוד לפני אירופה! נניח ונאמץ את רעיון הקדמת הליגה לאמצע יולי, זה נותן עשרה חודשים של משחקים (עד אמצע מאי), כלומר 44 שבועות. תורידו מזה פעמיים פגרת נבחרות (השנה זה יצא באוקטובר ובמרץ) ואנחנו נשארים עם 42 שבועות, עוד לפני חגים – זה אומר לפחות 8 מחזורי אמצע שבוע. נניח והליגה מתחילה בסוף אוגוסט (כפי שתוכננה השנה), זה מקפיץ כבר ל-12 משחקי אמצ"ש.  לחלופין, ניתן להנהיג פגרת חורף ולקבל את אותם מספרים, פחות או יותר. מבחינת אופ"א הרי שיש שבועות בהם מותר לשחק משחקי אמצ"ש (אלו שאינם חופפים לליגת האלופות). מבחינתנו כצרכנים יש רק מה להרוויח.

ד. באותו נושא – במסגרת תהליך ההתברגנות המואץ שלי לאחרונה, הזמנתי את חבילות הספורט של ספורט5 וספורט1. המחיר אמנם יקר לטעמי (יוצא 119 ש"ח לחודש), אבל התמורה שווה את זה. החלטתי שאחרי 5 שנים כסטודנט בהן צפיתי במשחקים בעיקר בסטרימינג מקרטע, מותר לי להתפנק. עד עכשיו זה אכן פינוק, לפחות בכל הנוגע לשידורים ישירים ב-HD.

ה. קצת רועה בשדות זרים, בנוגע למכבי חיפה: ובכן, אני לא יודע איך מחולקות הסמכויות בין סאלה לשחר, את החשבון צריך להגיש למי שחשב שההגנה סבבה ולא צריכה חיזוק. גם כשיוסי יחזור, הוא לא שחקן הגנה וזו הבעיה העיקרית כרגע. בניון הוא אכן אחד הגדולים, אבל כרגע הוא בעיקר פצוע, סטטוס שמבחינת כל אוהד נבחרת ישראל יצא מכל החורים לאורך קמפיינים שלמים בהם הוא היה שחקן ההתקפה הנורמלי היחיד, פחות או יותר, ולפני כל משחק נבחרת הוא באורח פלאי נפצע. אותן פציעות, שלוו לא פעם בכושר משחק ירוד בנבחרת (זוכרים את הביקורות על היכולת של זהבי מתחילת החודש? את זה שנאתכו וכיאל של הנבחרת לא דומים לעצמם? אז פי אלף יותר עולב). יתרה מכך, ההתעקשות לשחק (וההתעקשות של גוטמן לשתפו) כדי לשבור את שיא ההופעות או לא יודע מה, למרות שפעמים רבות הדבר היחיד שנתן לו את החולצה זה השם (כי בקבוצותיו היה פצוע או מסופסל), עלתה לטעמי לנבחרת באחד הנצחונות הגדולים שלה בשנים האחרונות (אני חושב שאם אלברמן או שחקן הגנה היו נכנסים במקום בן בסט, ישראל לא היתה סופגת את השלישי מפורטוגל). יש לא מעט סיבות לאנטגוניזם קל כלפי בניון, על אף שהוא עשה קריירה חלומית (ואף היה הישראלי הראשון בארסנל, חלום ילדות שלי). דיברו על מנויים שנקנו בגלל ובגלל שהבטיחו ריצה לאליפות, פרימו כבר חירטט איזו ידיעה על כך שאוהדים מוכרים את המנויים שלהם כי הם לא מקבלים תמורה ולא זוכים לראות את יוסי על המגרש. זה נשמע לי מצוץ מהאצבע (איזו הפתעה כשמדובר בפרימו!) אבל כך או כך, בין אם אוהדים רכשו מנוי בגללו או לא (אני מניח שהוא היה תמריץ טוב), גם אם יחזור כבר מחר לשחק ואפילו אם יהיה בכושר נפלא כמו ביום בו עזב את חיפה (ספוילר: לא יקרה), הוא עדיין שחקן התקפה, והבעיה העיקרית היא ההגנה. למזלו של סאלה ממתינות לו שלוש יריבות רופסות למדי (מכבי פ"ת, עכו, אשדוד; חוץ, בית, חוץ) כך שיוכל לשקם את הקבוצה לקראת המשימות החשובות שלפניו בסיבוב הזה: לחורר את הרשת של דני עמוס במחזור 10 ולהביסז את ק"ש במחזור 12.

ו. איזה כיף היה לראות את טב"ח ובדש חוגגים אחרי השער הרביעי אתמול – הם עשו אחד לשני איזו תנועת ציפורים משונה, אבל בעיקר אפשר היה לראות שני חברים טובים (בחגיגות השער כמו גם בראיון סיום המשחק), והאווירה הטובה הזו היא אלמנט חשוב, בעיקר לאור המלחמה על כל מקום בהרכב.