תגיות

, , , ,

הבלוג יצא להופעת אורח בדה-באזר אצל יניב פרנקו (האדום!), מוזמנים.

למי שכואבת האצבע או התקלקל הכפתור השמאלי של העכבר, הטקסט מובא גם כאן. תבלו.


עונת 2014/15 הגיעה לסיומה המיוחל. עונה שכולה בסימן 'מה היה קורה אם' – אם לא היתה מלחמה בקיץ ומכבי היתה מארחת בבלומפילד; אם מכבי היתה מעפילה לאיזה שלב בתים כלשהו; אם אוסקר לא היה עוזב; אם פואד לא היה מפוצץ את הדרבי; אם לא היו נפצעים כל החלוצים בבת אחת…   הרבה שאלות כאלו. במבחן התוצאה מכבי עמדה יפה, במבחן הדרך לטעמי קצת פחות. השובע של השחקנים ניכר ולמרות הזכייה בטרבל יש שלושה דברים שלדעתי בהם כשל פאקו (אם כי לא בהכרח עילה לסיום ההתקשרות):

  • הניצוץ – הקבוצה היתה שבורה מטאלית אחרי אוסקר והמלחמה ופאקו ייצב את השורות, אבל לא ראינו ניצוץ בעיני השחקנים. לפרקי זמן ארוכים קשה היה לראות שחקנים רעבים, נושכים, עם סכין בין השיניים. החדות הזו היתה חסרה. קצת זהבי (אם כי רמות השתן בראשו בהחלט עלו השנה), קצת טב"ח, זהו בערך. אפשר לספור על עשר אצבעות משחקים שבהם מכבי היתה גדולה ממש, בהם היא רצתה ממש. בשאר הזמן כולם בעיקר חיכו ללכת לים. אולי טב"ח הבלם ייתן דחיפה בכיוון.
  • מלכודת הבונקר – מכבי לא מסוגלת לשחק מול בונקר. אין משחק אגפים מספק, אין מספיק פעולות קבוצישיות (מהלך קבוצתי שמשלב בתוכו איזו הברקה אישית), יותר מדי דריבלים חסרי טעם ופחות מדי מהלכים מתוכננים עם איזו יעילות מוכחת. בכנות- זהבי אינו מסי, מיכה וטב"ח לא ניימאר, אין להם את היכולת "לפצח כל הגנה" בדריבל- לא בליגה ובוודאי שלא באירופה. כמו שראינו לאורך רוב העונה, קבוצות באות 'להחנות את האוטובוס' מול מכבי, שזו טקטיקה לגיטימית אם אתה מוריניו אבל מכבי צריכה להתמודד עם זה יותר טוב ולא ראינו פתרונות מספקים בגזרה הזו.
  • טקטיקה – אחד הדברים הכי יפים בעיניי אצל פאולו סוזה (ומדובר אצל יוקאנוביץ') היה היכולת לשחק במערכים שונים, לפעמים אפילו ללא צורך בחילוף. מכבי השנה נתקעה עם ה-4:3:3 שנראה כמו 4:5:1, גם מול יריבות נחותות (אין באמת צורך בשלושה קשרים אחוריים מול אחי נצרת), כל ניסיון לשינוי מערך נראה כמו מהומה (ע"ע ק"ש או המשחק הראשון מול בית"ר). הקיבעון הזה לא בריא וממשיך את הקו של הנקודה הקודמת.

שוב, אני לא חושב שאלה דברים שנכנסים תחת קטגוריית הדיל-ברייקר, גם לא כשהם משולבים יחד, אבל אני סומך על ג'ורדי. אז מה מצב הסגל לעונה הבאה? מי שמסיימים חוזה הם ניקולה מיטרוביץ', ראדה פריצה, יואב זיו, ברק בדש וברק יצחקי. במידה ושני הראשונים עוזבים, נותרות שתי עמדות זרים פנויות בסגל, שכרגע נראה כך:

שוער: ח"פ, ברקינו, חביב אוחיון; מגן ימני: שפונגין; מגן שמאלי: עמב"ה; בלם: קרלוס, טיבי, טב"ח1 ; קשר במרכז המגרש: אלברמן, ראדי, איינבינדר, איגיבור, פרץ, זהבי, ורמוט; שחקן אגף: מיכה, טב"ח2, מרגוליס; חלוץ: בן-בסט.

הדיבור הוא על הארכת חוזה ליואב זיו (אין כרגע משהו רשמי) יצחקי ואולי בדש, כך שמכבי מוצאת את עצמה עם עומס (יחסי) במרכז המגרש ודלילות נוראה בשאר העמדות. גם ורמוט וגם זהבי יכולים לשחק באגפים ההתקפה אבל עדיפים כשהם מאחורי החלוץ. מאד ברור שצריך חלוץ (אלא אם פריצה האליל ממשיך), שאלת הזר הנוסף (והחיזוק הישראלי) צריכה לבוא אחרי החלטה אסטרטגית של הדרך בה רוצים ללכת מבחינת מערך וסוג הכדורגל אותו רוצים לראות במכבי בעונה הבאה (ואם אפשר לתכנן לטווח ארוך יותר, מה טוב). בברצלונה, ממנה הגיע ג'ורדי, מתהדרים בכך שכל קבוצות המועדון, החל מהבוגרים וכלה בנבחרת עוּבָּרִים ד', משחקות באותה השיטה. אני בעד להנחיל את זה במכבי, כחלק מהעבודה המבורכת עם הנוער (נגיע לנוער שוב בהמשך).

אישית אני חסיד של 3:5:2  כשאחד מהחמישה משחק מאחורי החלוצים (זהבי), זו גם שיטה שתאפשר לבן-בסט להביא את עצמו לידי ביטוי בתור חלוץ שני (כולנו הבנו העונה שהוא לא חלוץ 9 בשום צורה), מול יריבות חזקות יותר אפשר את זהבי כאחד מהחלוצים וקשר עם אוריינטציה יותר הגנתית בחמישייה, מול חלשות יותר אפשר לשלב את זהבי עם ורמוט בקישור, האפשרויות די נרחבות. החסרון של כל העסק הזה הוא שזה דורש ממכבי רכש של חלוץ (אבל זה בכל מקרה), של שחקנים ורסטיליים לכנפיים (למשל מאיקון בימיו באינטר או קוג'ו אסמואה) ושל עוד בלמים לגיבוי (אלא אם מתכננים לעשות הסבה לזיו ושפונגין), לא בטוח שבמכבי מוכנים למהלך כה נרחב ולשינוי שיטה ככה פתאום. האופציה השנייה היא להשאר עם 4:3:3 לסוגיו, שזה יותר קל ודורש פחות רכש אבל עדיין יהיה צורך בחלוץ 9 וגם נישאר עם כל הבעיות המוכרות: העומס במרכז המגרש, חולשת האגפים ואי-ההתאמה של בן-בסט (ואחרים) לשיטה, יש יותר מדי שחקנים שדורכים אחד לשני על הרגליים במצב הזה. לעניות דעתי יוקאנוביץ' ימשיך ב-4:2:3:1 שלו עם גיחות ל-3:5:2 (בו התנסה לראשונה בווטפורד), מעין סוזה 2.0.

מה עוד? הרכישות המלוחששות של דסה ואזולאי מתאימות לכל אחת משתי השיטות (אם כי אני לא בטוח על איזו משבצת אזולאי בא, אולי זו של מיטרוביץ'? במקום ראדי?). אם אכן מיטרו הוא זה ש'ישלם את המחיר' זה מפנה מקום להחתמה של מגן שמאלי זר, כאשר לאחר שני כשלונות (מאנה, מארוול) הגיע זמן הגלידה של ג'ורדי. אם אפשר אחד שיודע להגביה תוך כדי תנועה, אשרינו. חלוץ, לכשיבוא, צריך להיות גיים-צ'יינג'ר כמו פריצה בשעתו – בעיקר באספקט הפיסי ובשליטה האווירית. ברקינו צפוי לצאת להשאלה, הייתי שמח לראות את דור פרץ עושה את אותו הדבר: אני לא מאמין שהוא צריך להמשיך כבלם מחליף אלא לחזור לתפקידו כקשר, במבט לעתיד אז בסוף העונה הבאה אלברמן מסיים חוזה ובעוד שנתיים איגיבור מסיים את שלו, פרץ ראוי לצאת החוצה להשאלה ולחזור אל חולצת ההרכב. זה נוגע בעוד נקודה: מן הסתם כבכל קיץ יהיו לחשושים על דן מורי. יכול להיות שהוא אחלה שחקן, אבל הייתי שמח לראות בלם עולה מהנוער. לאור התרבות מקרי העזיבה בהסגר, ראוי למכבי לשלב בסגל בוגרי נוער, גם אם בקצה הספסל. זה יכול להיות מגן, בלם, שוער שני, אפילו חלוץ. העיקר לעצור את הסחף, גם כדי שלשחקנים יהיה לאן לשאוף וגם כי רוב השלד של מכבי מזדקן לו. לא מצפה להפיכה נוסח איוניר, כן מצפה ליותר ממה שראינו בשתי העונות האחרונות.

לסיום, שני דברים שהם אחד: ליגת האלופות היא משימה חשובה, אבל בוודאי לא העיקרית כי מול באזל או סלטיק למכבי אין מה למכור, עם או בלי פאקו, ולא משנה מה יאמרו כל הפרשנים (שלפני חודש עדיין שלחו את 'המורה להתעמלות' הביתה וטוענים שבסגל כזה לא צריך מאמן, מספיק אינסטלטור). המשימה העיקרית היא אליפות – גם כי זה יקבע את השלטון של מכבי (פרשנים בקיץ הקודם: חיפה אלופה), גם כי זה יאפיל על הת'ריפיט של רוני לוי בעשור הקודם, גם כי זה יקרב אותנו לשבירת השיא של הפועל פ"ת, בעיקר כי זה הלחם והחמאה. גביעים זה אחלה אבל האליפות מעל הכל.

מודעות פרסומת