07 יום שלישי יול 2015
מחר יהיה ה-8 ביולי, שנה לפרוץ המלחמה.
יש לי המון לומר על המלחמה הזו, חלק לא מבוטל כבר נכתב כאן (4914 מלים לא כולל הפוסט הזה). כמעט ולא דיברתי על מוסר ומצפון. לרגל חגיגות השנה, שוברים שתיקה ודו"ח מועצת זכויות האדם של האו"ם, הזדמנות פז. להמשיך לקרוא
13 יום שישי פבר 2015
כולם נסעו בסופ"ש הקודם לדרום אדום, רק אנחנו חיכינו שייגמר כדי להגיע לשם. אז כן, נסעתי וגם חזרתי מהמילואים. שלם ובריא. אין לי יותר מה לומר. סתם, ברור שיש לי מה לומר, זו פשוט התחושה שחצי שנה עברה וכלום לא השתנה. להמשיך לקרוא
05 יום חמישי פבר 2015
אחד הדימויים\עלבונות השגורים בצבא הוא השוואת חיל התותחנים לביצים. "משתתפים, אבל מבחוץ". קל וחומר כאשר מדובר בניהול אש, זה מרחיק אותך עוד יותר משדה הקרב הממשי. האקסית שלי נהגה לומר ש'עין לא רואה, עין לא דומעת' ויש בזה מן האמת בנוגע לתותחנים, אבל כשהעין כן רואה – הדמעות לא עוצרות.
03 יום שלישי פבר 2015
עבר זמן מה מאז כתבתי את הפרק הקודם. הבחירה שלא לכתוב על ימי המבצע הקרקעי היתה קלה, ההתעסקות כאבה לי מדי. ניסיתי להדחיק ולהימנע, אבל להדחיק לנצח אי אפשר. בשבוע הבא אני שוב במילואים, הלילה היו לי סיוטי מילואים – כנראה שהגיע הזמן להתעסק.
01 יום חמישי ינו 2015
היום הראשון נגמר. הצלחתי לישון קצת, בבוקר התעוררתי מאזעקת 'צבע אדום' – מסורת שיש לנו עוד מימי 'עמוד ענן' העליזים – לתוך יום שכולו חוסר ודאות, בדיוק כמו תמיד, בדיוק כמו התחושה שליוותה אותנו לאורך כל המלחמה: אין לאף אחד מושג מה קורה בעוד חמש דקות. להמשיך לקרוא
31 יום רביעי דצמ 2014
כבר די הרבה זמן שכואב לי. זה בא והולך, אבל זה מציק. השבוע היינו בהופעה של אסף אמרדורסקי, כשהוא שר את 'יקירתי' מצאתי את עצמי כובש את הראש בתוך האוזן של ענת, מדקלם את כל המילים ותיכף בוכה. כשזה נגמר, ידעתי שהגיע הזמן לספר – על מה שקרה בקיץ, ועל כל מה שקורה מאז. להמשיך לקרוא
שפעצלאך 