השבוע הייתי אצל הפסיכולוגית וערכנו סיכום ביניים של המצב והטיפול. סה"כ אני בסדר, אמרתי לה, אני חושב שפחות או יותר התגברתי. אז אמרתי.רציתי לכתוב טקסט סמי-פוליטי על יום הזכרון ועל צורתו המוזרה של קאנון שירי הזכרון, כי אלתרמן זה נחמד אבל היו פה עוד כמה חיילים שנפלו, לא בהכרח אשכנזים, כן בהכרח על הגנת הארץ (מסרו נפשם, נתנו לנו את חיינו על מגש כסף ואתם מוזמנים להפליג בדימויים כאוות נפשכם). אז הלכתי לחפש את השירים מ'היכן החייל' של אהובה עוזרי, אלבום שנפלא ממני כיצד לא מצא את מקומו בתוך אותו קאנון מדובר- מלבד שיר הנושא ישנם גם 'ומי ישא את שמי', 'מחר אזיל דמעה',  'לאן אלך' וזה, השיר השביעי באלבום:

באופן אישי אין לי 'קשרי קרבות' לרמת הגולן: אבא שלי עשה שם פרק מהשירות, אח שלי גם ואבא של ענת לחם שם ביום כיפור, בעצמי עשיתי שם אימון מתקדם במשך חודש וחצי, אבל אין לי איזו חוויה מכוננת או זכרונות מלבד התפלשות בבוץ ואכילת מנות קרב עם מצות. הרמה אמנם נוקשה, כמאמר השיר, אך לא את דמי היא לגמה. בכל זאת, למרות שאין לי קשר רגשי לשיר הזה (בניגוד לאלו אותם ציינתי בעבר), היה לי את אותו מיני-התקף מוכר, ברגע הראשון בלי שהצלחתי להבין למה. אחר כך זה כבר חלחל: זה עומד להיות יום הזכרון הראשון שלי כהלום קרב (אם כי, חשוב לציין, המינוח השתנה לאחרונה מ'הלם קרב' ל'עקת קרב' אז כנראה שאני 'עקום קרב'). יש מי שהחל ממחר בערב ייעטף שוב באבל על מות יקירו, יש מי שייזכר בקרבות בהם השתתף, לי יש כמה זכרונות שקודמים לקיץ הזה ועוד התחושה שקרה לי אסון בקיץ. למעשה, מתוך כ-50 ימי מילואים, אני יכול למנות אולי עשרה זכרונות ששרדו מאז הקיץ. בין אם זו הדחקה או התרגלות ל'שגרת לחימה', אני זוכר מעט מאד מהקיץ, זו רק התחושה החלולה והמחורבנת שקרה מה שקרה. אולי היא אפילו מחורבנת יותר בגלל שאני לא זוכר מה קרה, , אין לי באמת הסבר. אחד הזכרונות עלה שוב אתמול, כאשר באתר וואלה הועלתה הסברה כי חמאס ארב לכח גבעתי ברפיח ב'יום שישי השחור'. ובכן יונית, אומר זאת כך: כל הכבוד, אינספקטור קלוזו. באמת לרגע חשבתי שאם חיילים נכנסים לבניין ריק מאדם ולפתע מגיחים מחבלים ממנהרה ופותחים עליהם באש זה קורה במקרה, המחבלים טעו בפנייה ובכלל התכוונו להגיע לבית אמא כדי לאכול שקשוקה של שישי.

אז כואב לי שאני לא זוכר, כואב לי שאני זוכר שעבר עלי משהו רע, כואב לי גם שבחלוף שמונה חודשים הכל נשכח כלא היה. אף אחד במערכת הבחירות לא חשב לדרוש את ראשה של ההנהגה בשל הכשל המלחמתי המתמשך המכונה בטעות 'מבצע צוק איתן'. את חייהם של עשרות מטובי בנינו (כאמור החליפו בכל קלישאה אחרת) אף אחד כבר לא ישיב, לאט לאט תחלחל ההבנה שזה בלתי נמנשע ובעוד שנה וחצי-שנתיים מהיום כבר יהיה לי חומר חדש לעבוד עליו עם הפסיכולוגית.

אני לא יודע איך יעבור עליי יום הזכרון. אין לי תכניות מיוחדות מלבד להגיע לעבודה כרגיל, להעביר שיעור פרטי אחר הצהריים ובערב על האש אצל חברים, כי זה כבר עצמאות. אולי אלך להתאמן קצת. אולי לא. מקווה שלא לשקוע בדכדוך הכללי-לאומי, כמה כבר אפשר לשמוע את 'שיר אהובת הספן' או את 'רב חובל'? אולי, רק אולי, מישהו יגוון עם שיר נוגה אחר של ריטה, שלטעמי מתאים בהרבה:

מודעות פרסומת