כשחושבים על הלם קרב אז בדרך כלל האסוציאציות הראשונות הן סיוטים והתקפי חרדה. זה קורה לי, אבל לברדק של הקיץ יש עוד כמה השפעות שונות ביומיום. למשל, רק השבוע הצלחתי לפתוח ספר ('המקווה האחרון בסיביר', אשכול נבו) ולעבור בו את העמוד הראשון.

עד חמישי שעבר, עת חזרתי מהמילואים, פשוט לא יכולתי וגם לא היה בי שום רצון לקרוא – גם כשפתחתי ספר, לא עלה בידי לצלוח את הפסקה הראשונה, את המשפט הראשון, לפעמים לא קראתי אפילו מילה. פתחתי, סגרתי, החזרתי למדף. פעם קראתי המון, הלימודים קצת קלקלו את זה, אבל הפעם האחרונה בה קראתי ספר בשלמותו היתה בשלהי המילואים. בחמישי שעבר עברתי ליד חנות ספרים במרכזית ירושלים ופתאום היה לי חשק עז ממש לקנות ספר ולקרוא אותו. אז קניתי שלושה, אולי גם אגיע לקרוא אותם מתישהו.

אספקט אחר, המשפיע ישירות על הקריאה, הוא אבדן כמעט מוחלט של יכולות הקשב\ריכוז שלי. המון פעמים אני מאבד ריכוז באמצע שיחה, או עבודה, והמחשבות נודדות להן לאלף ואחד כיוונים. גם בדברים פשוטים כמו להתרכז במשחק כדורגל\כדורסל בטלוויזיה, אני מוצא את עצמי מתעסק בעוד כמה דברים במקביל ומקדיש מעט תשומת לב לכל אחד מהדברים, במקום הרבה לאחד מהם. יש לי יכולות multitasking, אבל דומה שהן עובדות ברמה מאד נמוכה, אם בכלל. זה סופר מתסכל, כי אני יודע מה אני מסוגל להוציא מעצמי במצב נורמלי, אפילו בלי להתאמץ.

דבר אחר שכואב לי הוא המוזיקה. יש כמה שירים שאני לא יכול לשמוע, כי אני מגיב אליהם רע מאד – בדרך כלל בגלל הטקסט, לעתים בשל ההקשר של השיר במארג הזכרונות. מה זה אומר, 'מגיב רע מאד'? זה מתחיל בהחסרת פעימה, אחר כך קשה לי לנשום, אני מכסה את העיניים עם הידיים וכל הגוף שלי מצטמרר, הברכיים מתנדנדות במהירות שיא, הלסת התחתונה רועדת ערפאת-סטייל. בפעמים אחרות הלסתות ננעלות וכל הראש רועד באיזו עווית מוזרה. ככה בדרך כלל עד שהשיר נגמר. אחר כך בדרך כלל יש לי צורך בהול לצאת החוצה, לשאוף אוויר נקי, להסדיר נשימה ולבכות. זה קשה. קשה לי גם כי מדובר בכמה שירים שאני מאד אוהב, הרי הם לפניכם בפלייליסט שכולו כאב:

(שיר של אחרי מלחמה – מילים: אריק איינשטיין, לחן: שם-טוב לוי)
(עזרה בדרך – מילים ולחן: נעם רותם)
(שיר ליל שבת – מילים: יהודה עמיחי, לחן: משה וילנסקי)
(Happiest of All Memorial Days – מילים ולחן: Acollective)
(כרטיס טיסה – מילים: סיון שביט, לחן: סיון שביט ואמיר צורף)
(הכעס – מילים: טל גורדון, לחן: אמיר צורף)

מודעות פרסומת